<h1>ראב"ן סימן שמ"ט</h1>
<h2>דף ס.</h2>
ולא במחט שאינה נקובה, אוקמינן כדתניא כמין טס של זהב יש לה, בחול חולקת בה שערה, בשבת מנחתה על פדחתה לנוי, משום דבחול חולקת בה שערה ואינו לה בחול לתכשיט, בשבת נמי לא הוי תכשיט ואסור לצאת בה. אבל שפינגלש ובוטנש של נשים שלנו שהן תכשיטין בחול, בשבת נמי הוו תכשיט ושרי. ולמישלף ואתויי ליכא למיחוש דלאו דבר חידוש הוא, ועוד דאי שלפא תפיל צעיפה ולא שלפא.
<h2>דף סב.</h2>
ובטבעות תנן דאין עליה חותם לא תצא בה ואם יצאה פטורה מחטאת וטבעת שיש עליה חותם לא תצא ואם יצאת חייבת חטאת, ואוקמינן [ס'.] דיש עליה חותם תכשיט איש אין עליה חותם תכשיט אשה ובתרווייהו תנן דלא נפקא בהן אשה. ואמר עולא וחילופיהן באיש דאיש לא יצא בטבעת שאין עליה חותם ואם יצא חייב חטאת דמשוי הוא לו ולא תכשיט, ויש עליו חותם אע"ג דתכשיט הם לו לא יצא בהן בשבת כי היכי דאשה לא נפקא באין עליה חותם אע"פ שהיא לה תכשיט. ומותבינן והא הוצאה כלאחר יד הוא דמפיק ליה דרך מלבוש ואמאי חייבין חטאת בין איש על טבעת שאין עליה חותם בין אשה על טבעת שיש לה חותם. ומשני רבא דרך הוצאה הוא לתרווייהו, דפעמים שאדם נותן לאשתו טבעת שיש עליה חותם בחול להניחו בקופסא ומניחתו באצבע עד שמגעת לשם, כיון דבחול מוציאתו כך בשבת נמי הויא הוצאה גמורה וחייבת חטאת, וכן אשה נותנת לבעלה בחול טבעת שאין עליה חותם להוליכו אצל אומן לתקנו ומניחו באצבעו עד שמגיע אצל האומן, וכיון דבחול מפיק ליה הכי למשוי ולא לתכשיט בשבת נמי הוי משוי והוצאה גמורה וחייב חטאת. ולדברי רבא טעמא דמתני' דלא תצא אשה בטבעת שאין עליה חותם שהוא תכשיט לה, משום דילמא נפקא ביש עליה חותם דהוא משוי ואיכא איסורא דאוריתא וחייבת חטאת, ובאיש נמי גזרו יש עליה חותם שהוא תכשיט לו ושרי אטו אין עליה חותם שהוא משאוי לו וחייב חטאת, ולא תלה רבא טעם איסור טבעת בד(לא)שלפא ומחויא. מכאן אני דן לדילמא שלפא ומחויא [אינו] אלא לדבר של חידוש שאין כיוצא בו לשאר נשים כגון עיר של זהב וכיוצא בו דמדקאמר [נ"ט:] כדעבד ליה ר' עקיבא לדביתהו מכלל דלשאר נשי לא הוי, וכגון דאבוה דשמואל [ס"ה.] דלא שביק לבנתיה למיפק בחוטין שבאזניהם דילמא שלפן ומחוין משום דשל מיני צבעונין היו ודבר חידוש, וכן חומרתא דפילין בשמים בלולים תרגום בלולה דפילא ואין כל הנשים יוצאות בו אלא אשה שריחה רע הילכך חידוש הוא וחיישי' לשלפא ומחויא. הילכך כל דבר שיש כיוצא בו לשאר נשים ליכא למיחוש למישלף ואחויי ומותר לצאת בו בשבת ובלבד שיהא לה לתכשיט בחול ובשבת. ובזמן הזה שאין העולם רגילין בטבעת חותם ובין אנשים ובין נשים משימין בחול בידיהן טבעת שאין עליה חותם באצבע לנוי ולתכשיט, נ"ל דשרי, ומהכא נ"ל דסמכו הראשונים שלפנינו חכמים ונבונים ממני ולא מיחו בהן דמיגו דהוי לחול תכשיט לשבת נמי הוי תכשיט, דאף חכמי התלמוד לא (אמרו) [אסרו] אלא משום שלא היו רגילים לצאת בהן בחול כדאמר במילתא דרבא וגזרו רגיל אטו שאינו רגיל, אבל השתא לכולהו לנוי ולתכשיט נפקי בהו בחול שרי אף בשבת. וגם מפתיחות של כסף שנושאות הנשים שלנו בשבת נראה לי דמכאן סמכו, דתניא [ס"ב:] לא תצא אשה במפתח שבידה ואם יצאה חייבת חטאת דברי ר' מאיר וליכא דפליג עליה, ועל כרחיך בשדרכה להוציאה בידה בחול שמכנסת אצבעה בחור שבראש המפתח ונושאו כעין טבעת דאי לאו הכי אינה חייבת חטאת דלאו דרך הוצאה הוי, ואפילו במפתח של כסף מחייב חטאת דלאו בדרך תכשיט אפקה הילכך הוי משאוי וחייבת חטאת וכל שכן אם הוא של ברזל, אבל אם הוא של כסף שהוא לנוי ולתכשיט ויוצאה בו דרך תכשיט בחול בשבת שרי, דדוקא נקט בידה חייבת אבל דרך תכשיט אינה חייבת, ומדלא תנא ולא תצא בו דרך תכשיט ואם יצאה פטורה, ש"מ דיוצאה לכתחילה. ולא דמי מפתח למחט שאינה נקובה דהתם לא מנח לה לתכשיט בחול אלא בשבת אבל מפתח דהוי לה תכשיט בחול ובשבת שרי, ועוד המחט הוי בחול מלאכתו לאיסור לחלוק שערה אבל מפתח אין מלאכתו לאיסור בחול, ומשום משלף ואחויי ליכא למיחוש דחייש לזיופי. וגם שונונוש של כסף וזהב שתולות בצואריהן כיון דלתכשיט עבדי לה ולנוי לחול ולשבת שרי, [ו]למישלף ואחויי לא חיישינן כיון דרוב נשים יש להם לאו דבר חידוש הוא. בימי הגאונים כבר נשאלה לפניהם מהו לצאת אשה בטבעות ועגולים ונזמים בשבת, והשיבו לכרמלית ולרשות היחיד שרי דכיון דתכשיט הוא לה נפקא בהו, אבל לרשות הרבים לא משום דילמא שלפא ומחויא ואתי לאתוי ד' אמות ברה"ר, ולהכי תנן אינה חייבת חטאת דתכשיטין הן. והא דאמר רב יהודה אמר רב [ס"ד:] כל שאמרו חכמים אסור לצאת בו לרשות הרבים לחצר נמי אסור, הני מילי בהלין דאם יצאת דחייבת חטאת כגון הני דלאו תכשיט הן לה אבל הלין דאם יצאת פטורה משום דתכשיט הן לה יוצאה בהן לחצר ולא גזרינן ומותרין הן. וי"ל שהראשונים שלא מיחו בנשים שלנו משום דסברו דעיירות שלנו כיון שאין רשות הרבים שבהן דומה לדיגלי מדבר שאינו רחב שש עשרה אמה לאו רשות הרבים גמור הוא והוי ככרמלית גמור ויוצאה בו, וגם אין בהן דריסת ששים ריבוא כדיגלי מדבר, ועוד שיש להן שערים לעיירות וראויים לנעול דלת בלילה וכיון דראויין לנעול הרי הן כנעולין ואין חייבין עליהן משום רשות הרבים כדאמרינן [עירובין ו':] ירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים לפי שהיתה רשות הרבים שלה ט"ז אמה רחב והיה בה דריסת הרגל של ששים ריבוא ומהני לה נעילת שער דלא הויא רשה"ר.
